|
גלגוליו של תוכי
בשעת ערב מאוחרת לפני מספר שנים צלצל פעמון הכניסה של דירתנו.
עסקתי באותה שעה באמבטיה לילדיי הקטנים, כך שניגשתי נוטף מים ורטוב לפתוח את הדלת.
בפתח עמדה בחורה לא מוכרת לי, "שלום, שמי מירב", הציגה את עצמה והושיטה לי מעטפת נייר תפוחה.
הראיתי לה את ידיי הרטובות , ואז היא פתחה את המעטפה והראתה לי בתוכה חבילה גדושה במזומנים.
הסתכלתי בבחורה במבט שואל, לא הכרתי אותה בין לקוחותיי, ולא זכרתי שמישהו אמור להביא לי סכום כה גדול במזומן.
"אני רוצה להירשם למכללה שלך, יש כאן בדיוק את סכום שכר הלימוד לשנה שלמה", אמרה.
"מה כל כך בוער כעת, בשעת ערב מאוחרת, מדוע אינך ניגשת למשרדנו בשעות הבוקר, כמו כל בן אדם נורמאלי?" שאלתי אותה בפליאה.
"ראה", הסבירה, "אין לי בבית כספת, ואני לא סומכת על השותפים שלי, אז חששתי להישאר עם סכום כסף גדול בבית, מה עוד שאני יוצאת עכשיו ממש לבליינד- דייט, וחשבתי שזה יהיה יותר בטוח אם אביא אליך את הכסף ישירות לביתך..."
חשבתי שהבחורה הזרה חומדת לצון, ואפילו הסתכלתי במסדרון שמא מתחבא שם הצוות של יגאל שילון מ "פיספוסים", אבל היא הייתה רצינית לחלוטין.
"שימי לב", אמרתי לה, "זה שאת משלמת עדיין לא מקנה לך את הזכות ללמוד, את צריכה לעבור ראיון קבלה מסודר, כמו כל התלמידים..."
"אין בעיה", אמרה, "תשמור את הכסף אצלך, ומחר אני מגיע אליך למשרד לראיון".
נתתי לה קבלה בכתב יד על הכסף, היא הלכה לדרכה, ובעודי תוהה על הסיטואציה המוזרה, חזרתי להשלים את רחצת הקטנים.
למחרת בבוקר כאשר הגעתי למרפאה ראיתי את הבחורה ממתינה לי ליד הפתח, עם תוכי ג'קו על הכתף וגור כלב רועים גרמני בסמוך לרגליה, עם קולר ורצועה חדשים ויקרים למראה.
"מה זה?" שאלתי אותה,
"חשבתי שאם אני כבר מגיעה לראיון, כדאי גם שתבדוק לי את החמודים האלה, נכון שהם מקסימים? קניתי אותם עכשיו בחנות החיות הסמוכה".
עכשיו ממש? שאלתי בהשתוממות, הבחורה הייתה לבושה באימונית פשוטה, ובעלי החיים נראו לי יקרים למדי, משהו לא הסתדר לי בכל הסיפור...
"כן" , אמרה מירב, "הינה הקבלות, התוכי והכלב יחד עלו לי כמה אלפי שקלים טובים..."
הכנסתי אותה למשרדי, הגשתי לה כוס קפה, ושאלתי אותה בעדינות מאיפה יש לה כל כך הרבה כסף להוציא בבת אחת. חששתי שמא יש לי עסק עם עניין לא חוקי כלשהו.
"ד"ר ליליאן, אני רוצה כבר הרבה זמן להירשם ללימודים במכללה שלך.
לא מזמן עברתי ניתוח מורכב, שהסתבך בסופו.
הבטחתי לעצמי שאם אני יוצאת מכל הסיפור בשלום, אני לא אשתהה יותר, ואפנק את עצמי בכל הדברים שתמיד חלמתי לעשות.
לא מזמן קיבלתי פיצויים מחברת הביטוח שלי עקב הסיבוכים הרפואיים , סכום מכובד ביותר, דבר ראשון באתי אליך הביתה והבאתי לך את הכסף ללימודים, אח"כ יצאתי לבלות במועדונים כל הלילה, ועכשיו על הבוקר קניתי את התוכי ואת הכלב שכל החיים רציתי, יותר מאוחר אלך לקנות סלון חדש, מקרר חדש ועוד כמה חפצים לבית..."
בדקתי את הכלב והתוכי, ומצאתי אותם בריאים לחלוטין. חיסנתי ותילעתי את הגור,
ובאותה הזדמנות שאלתי אותה היכן משפחתה. "אני גרה לבד" היא השיבה לי, אין לי הורים ומשפחה.
"מירב", אמרתי, "אמנם אין זה מענייני, את אדם בוגר, אולם הרשי לי להציע לך משהו, אני מניח שאת לא רגילה היית מעולם לראות סכומי כסף כל כך גדולים בבת אחת, ונראה לי שנכנסת לבולמוס של הוצאות מטורפות, ואת פשוט עלולה להישאר בלי גרוש בסוף מסע קניות מטורף שכזה.
אני לא מכיר הרבה אנשים המסוגלים "לפוצץ" סכומי כסף גדולים כאלה בבת אחת ובפתאומיות. אולי כדאי שתכניסי את הכסף לתוכנית חיסכון בבנק למספר חודשים, ותשקלי את צעדייך הבאים ביתר זהירות?"
אמנם הרגשתי כמו דודה זקנה, אולם חשבתי שזה הדבר ההוגן ביותר לעשות.
למחרת , בשעת בוקר מוקדמת למדי, החריד אותי צלצול טלפון פתאומי משנתי, זו הייתה מירב שסיפרה לי כי השאירה בטעות את דלת ביתה פתוחה, וגור הכלבים חמק החוצה בפתאומיות, היא רצה אחריו ברחבי העיר, ומשלא מצאה אותו, חזרה במפח נפש לביתה, רק כדי לגלות כי התוכי התעופף לו מבעד לחלון ונעלם...
כך פרחו להם אלפי שקלים, תרתי משמע, דרך החלון ...
כל שנותר לי לעשות היה להביע השתתפות בצערה. בנוסף המלצתי לה לתלות מודעות בכל רחבי העיר , ובמיוחד בלוחות המודעות במרפאות הוטרינריות שברחבי העיר. אולם בחלוף הימים הסתבר שהן התוכי והן הכלבלב נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.
כמה ימים יותר מאוחר נכנס למרפאה, כרוח סערה, אברך חרדי מתנשף.
הוא צנח באפיסת כוחות על הכיסא, וביקש כוס מים בקול ניחר.
לאחר שנרגע מעט, הסביר לי את פשר ביקורו המוזר.
הסתבר כי הוא ואשתו ניסו להביא ילד לעולם שנים רבות, ללא הצלחה. הם ניסו הכול, הלכו לכל הרופאים, התייעצו עם טובי הרבנים בארץ ובעולם, ללא הועיל.
אחד הרבנים אף אמר לאותו בחור כי עליו להמתין לאות מן השמיים, משהו שרק הוא יבין, שיסביר לו כי נגמרו צרותיו, ורחמה של אשתו ייפתח בעזרת השם יתברך.
כאשר יצא מביתו של הרב, נהג במכוניתו אחוז שרעפים, וכאשר חיכה ברמזור אדום, לפתע נחת לו ישר על מכסה המנוע עוף מוזר, שלא ראה מימיו.
הוא כמעט התעלף כשראה זאת, משוכנע שזהו האות הפלאי עליו דיבר הרבי. הוא יצא מן האוטו, ופשוט התחיל לדבר אל הציפור המוזרה, בלי לשים לב למכוניות הצופרות מאחוריו, ולנהגים העוקפים אותו בעצבנות.
היצור המכונף עלה לו על הזרוע, טייל לאורכה, היגיע לו עד הכתף, התכרבל לו בנוחיות ונרדם לו שם, כאילו כל חייו הוא רגיל לישון על כתפי אברך חרדי.
הבחור הרגיש שמשהו מסתורי קורה כאן, שאל עוברים ושבים היכן יש בסביבה מישהו שמבין בציפורים, ואחד האנשים הוביל אותו למרפאתי.
מה? אתה רוצה להגיד לי שהוא כאן? שאלתי בהשתוממות, כן, השיב, בספסל האחורי של המכונית שלי.
יצאתי איתו החוצה במהירות, ושם ראיתי תוכי ז'אקו אדום זנב ויפהפה נוחר לו קלות בשינה עמוקה, חסר דאגות לחלוטין.
הערתי אותו בעדינות, הוא עלה ברצון על זרועי המושטת ושלושתנו חזרנו למרפאה.
שאלתי את הבחור היכן כל זה קרה, ואז הסתבר לי, שזה במרחק 100-200 מטר בלבד מביתה של מירב...
בדקתי את התוכי, ומצאתי כי הוא בריא ושלם. הסברתי לאברך כי זו איננה ציפור פלאית, אלא אפרור אפריקני אדום זנב (ז'אקו), אמנם יקר, אך ניתן לקנותו בכל חנות לחיות מחמד.
עוד סיפרתי לו בעדינות המתבקשת את סיפורה של מירב, והתוכי שפרח לו מבעד לחלון.
הבחור הסכים שאתקשר למירב, והיא הגיעה למרפאה תוך מספר דקות. אולם כאשר בחנה את הציפור , לא הייתה בטוחה כי זהו אמנם הג'קו שלה, כיוון שלא היו עליו סימנים מיוחדים, ובכל אופן, היא הודיעה לי חגיגית, שמכיוון שהתנהגה בכזה חוסר אחריות, היא הגיעה למסקנה שהיא לא בוגרת מספיק בשביל להיות אחראית על חיית מחמד...
הסתכלתי בה פעור פה, הרי שילמת עליו כל כך הרבה כסף...
נכון, אבל למדתי את הלקח, אני לא רוצה לגדל תוכי, וזהו, תודה שהתקשרת אליי, ד"ר ליליאן, הסתובבה והלכה לה לדרכה.
פניתי לבחור ושאלתי אותו מה עכשיו?
הוא הרהר רגע, ואז החליט שהוא לוקח את התוכי אליו הביתה.
כמה חודשים לאחר מכן מצאתי את הבחור ממתין בחדר הקבלה במרפאה, ולמרגלותיו כלוב מפואר ובתוכו התוכי.
טיפלתי בכמה לקוחות קודמים עד שהגיע תורו של הבחור להיכנס.
הוא סיפר לי באושר רב כי אשתו בהריון, בחודש השביעי, הם מאד שמחים כמובן, ומשוכנעים שהתוכי הוא שהביא להם את המזל.
הם אפילו עברו לדירה חדשה, בקומה שמינית , בבניין על גבול בני ברק –רמת גן.
אלא שמזה מספר ימים הם שמו לב שהתוכי משתעל ומצטמרר, ולכן הוא כאן איתו במרפאה.
שאלתי היכן התוכי מתגורר, ומסתבר שהם שמו אותו בסלון, ממש בסמוך לחלון פתוח רוב הזמן.
הוספתי ושאלתי האם התוכי בא במגע עם ציפורים אחרות, והוא השיב בחיוב, מסתבר שחלק ממזונו של התוכי נופל על הרצפה בסמוך לכלוב, וכל מיני דרורים וצוצלות וגם ציפורים אחרות נוהגות מעת לעת להיכנס דרך החלון הפתוח ולאכול את גרגרי המזון שנפלו על הרצפה.
נתתי לבחור כפפות אסבסט עבות, ביקשתי ממנו לאחוז את התוכי בתנוחה גבית, ושאבתי מעט דם מהווריד בבית השחי.
הוריתי לו להשאיר את התוכי במרפאה, שילחתי אותו לדרכו והבטחתי להתקשר אחרי שעתיים .
לצערי, החשש שלי התאמת, הסתבר שהטסט לכלמידיה יצא חיובי, דהיינו התוכי חלה ב"מחלת התוכים" הנגרמת מהחיידק כלמידיה פסיטאצ'י. כנראה שהמגע עם ציפורי הבר שהסבו בסמוך לחלונו גרם לו להידבק ולחלות.
זוהי מחלה זואונוטית קשה, העלולה לעבור לבני אדם מבעלי כנף דרך הנשימה. טילפנתי לבחור וביקשתי ממנו להתייצב במרפאה.
סיפרתי לו על ממצאי המדאיגים. הוא אמנם דאג לתוכי, אולם שאל האם המחלה עלולה להשפיע על אשתו ההרה.
השבתי בחיוב.
עוד הוספתי, שלעניות דעתי המקצועית, אל לו לקחת את התוכי הביתה במצבו זה, ושירשה לנו לטפל בו לאלתר.
הבחור הסכים, ואף הודיע לי שלא להתחשב בעלויות הכלכליות, עליי לטפל בתוכי כמיטב יכולתי, עד להבראה, יעלה כמה שיעלה.
לקחתי את התוכי, ושיכנתי אותו עם הכלוב בחדר צדדי בפינת החי שלנו, רחוק ככל הניתן מיתר החיות, ושמתי על החדר שלט "הסגר".
מדי יום קיבל התוכי החולה שתי זריקות לשריר החזה של ויבראמיצין, ומדי פעם גם זריקות ויטמין B.
התוכי טופל במשך חודש תמים. הוא כבר הגיע למצב כזה שברגע שהגעתי לחדרו, הוא ניסה להימלט ממני, נמאסו עליו לחלוטין הזריקות היומיות.
ביום האחרון לטיפול, מצבו של התוכי הוטב בהרבה, הוא הפסיק להשתעל, עיניו היו נקיות ללא הפרשות, הרגשתי שהוא מוכן לשוב לבעליו.
בבוקר קיבלתי טלפון מהמשטרה, מסתבר שבמשך הלילה אלמונים פרצו לפינת החי. הגעתי למקום במהירות ואז הסתבר לי כי הגנבים נטלו עימם חמוס, איגואנה גדולה ואת הכלוב המוזהב עם הז'אקו בתוכו.
חששתי מתגובתו של האברך עת ייודע לו כי תוכי המזל שלו איננו. טילפנתי מיידית לכל המרפאות הוטרינריות שברמת גן, גבעתיים ואלו שבתל אביב הסמוכות לנו, סיפרתי להם את הסיפור וביקשתי כי במידה ויגיע אליהם תוכי ז'קו אפור חדש במשך היום, שיואילו בטובם להודיע לי.
לא תליתי בזה תקוות רבות, והכנתי את עצמי לשיחה הבלתי נמנעת עם הבעלים.
להפתעתי, שעתיים אחר כך התקשרה אליי רופאה וטרינרית מרמת גן, וסיפרה לי כי מישהו התעניין אצלה טלפונית אם היא מבינה בתוכים והם קבעו להיפגש במרפאתה תוך מחצית השעה.
הודיתי לה בחום, לקחתי את כלב הזאב שלי, והמתנתי בחדר הקבלה של אותה רופאה כמו פציינט "רגיל".
ואכן, אחרי מספר דקות נכנס למרפאה אדם נושא את הכלוב המוזהב בתוכו התוכי "שלנו". זיהיתי אותו לפי סימני דקירת המחט בשרירי בית החזה שלו.
פתחתי בשיחה ידידותית עם אותו אדם, כשבמקביל ובהיחבא התקשרתי לשוטר שהודיע לי על הפריצה מלכתחילה.
דרך חלון הראווה של המרפאה ראינו ניידת משטרה עוצרת בסמוך ושני שוטרים יוצאים ממנה. האיש עם התוכי אמר שהוא צריך ללכת לשרותים, ביקש ממני לשמור על הכלוב לכמה דקות, פתח את הדלת ונעלם חיש קל כאילו לא היה...
לאחר שגבו ממני עדות שוחררתי לדרכי, ונסעתי ישירות לביתו של האברך, להביא לו את התוכי ההרפתקן במו ידיי.
שבוע לאחר מכן התקשרתי לשמוע מה שלומם, האברך הנרגש סיפר לי כי אשתו ילדה בן במז"ט אולם טכס הברית נדחה כיוון שהעולל עם צהבת ועדיין לא שוחרר מבית החולים.
המלצתי לו לפיכך לא להשאיר את התוכי בבית כאשר התינוק יחזור בכדי שלא לסכן אותו.
יום למחרת התקשר אליי שוב הבחור וסיפר לי , מאושר, כי שכנו, רב ידוע בבני ברק, וקצין בכיר ברבנות הצבאית , הסכים לשכן את התוכי " בעל הנס" אצלו בסלון, עד שהילד יגדל ויתחזק.
שמחתי מאד לפיתרון זה.
כמה חודשים אחר כך, בערב פורים קיבלתי קריאת חירום טלפונית. הסתבר כי החוגגים בביתו של אותו רב "השתגעו קצת", ונתנו לתוכי לשתות מעט יין...
הזדעזעתי כהוגן, הודעתי למטלפן כי תוכים רגישים מאד להרעלת אלכוהול, והם עלולים למות לאלתר כתוצאה מלגימת ולו כמות קטנה, ולכן אני מציע להגיע מיידית למרפאה.
אחרי מספר דקות הגיע הרב עם התוכי על כתפיו, הרב הנכבד אמנם נראה מבוסם כהוגן, אולם התוכי נראה לי תקין לחלוטין...
עוזרו של הרב הביא לבקשתי את בקבוק היין ממנו נתנו לתוכי לשתות, ואז פרצתי בצחוק גדול ומשוחרר, הסתבר שהחוגגים היו כל כך שיכורים שלא שמו לב שהם נותנים לתוכי לשתות תירוש במקום יין...
הבהרתי להם שטעות זו הצילה למעשה את חייו של התוכי, וזהו בעצם נס רפואי נוסף , אבל להבא שלא יעלו על דעתם לעשות חוכמה כזו שוב, ושלא יתנו לתוכי, יהיה בעל נס ככל שיהיה, לשתות לשוכרה.
|
