|
טור אישי – על שיפור ההוראה בישראל
לפני שנים מספר קראתי כתבה בעיתון על טייס במילואים שהחליט לעשות מעשה, והחל ללמד בחטיבת ביניים בבית שמש , כמדומני.
לצערי, אינני זוכר את שמו של האיש, אולם הייתי שמח ללחוץ את ידו. בבלי דעת הוא שינה את חיי במעט, ונתן לי כיוון חשיבה מחודש.
תמצית דבריו באותו מאמר הייתה שאין די ב"קיטורים" על המצב, ויש לקחת יוזמה באופן אישי ולנסות לשפר במשהו את איכות החיים בישראל בכלל, ואת רמת ההוראה בפרט.
בעקבות אותו נחשון עלום, החלטתי גם אני לעשות מעשה, ונרשמתי ללימודי תעודת הוראה במדעי החיים באוניברסיטת ת"א.
עד לאותה עת ניתן היה להוציא תעודת הוראה כזו בלימודים של שנתיים. עקב אורח חיי התובעני והלחוץ, בין העבודה במרפאה , במכללה והמשפחה, לא היה שום סיכוי שבעולם שאוכל להקדיש שנתיים ללימודים.
אולם סמוך לאותה תקופה יצא בית הספר לחינוך של האוניברסיטה במסלול מקוצר, של שנה אחת, פעמיים בשבוע, עם מסגרת לימודים קשוחה ודחוסה של 12 שעות ביום.
החלטתי לנסות מסלול זה, ולפיכך עברתי שנה שלמה של קשיים מרובים, תוך שאני מנתב בסלאלום בין עיסוקי המקצועי לבין לימודיי.
אודה על האמת, הקושי ההתחלתי היה מנטאלי יותר.
עברו כ-15 שנה מאז חבשתי לאחרונה את ספסל הלימודים כסטודנט, והתרגלתי להיות בצד המוגבה של הפודיום במשך שנים רבות, דהיינו בצד של המרצה, במכללה שבניהולי, ובפורומים שונים.
כעת, בגיל כפול משל מרבית התלמידים בכיתתי, ובמעמד אקדמי זהה למורים שלי, הצטרכתי לחזור ולהיכנס ל"ראש" של סטודנט מן המניין.
מרבית חברי החדשים לספסל הלימודים היו בוגרים טריים של תואר ראשון בביולוגיה, אשר באו להוציא תעודת הוראה במדעי החיים בכדי לעסוק כמורים לביולוגיה בתיכון.
מהר מאד גיליתי שזה כמעט בלתי אפשרי ללמוד באינטנסיביות, ולנהל עסק בו זמנית.
אולם זכרתי את עצתה של אימי ז"ל שטענה תמיד כי אדם עסוק מוצא זמן לכל, וכי בניהול נבון אוכל תמיד למצוא את השעה ה-25 ביממה...
במהרה גיליתי כי ממני ציפו המורים ליותר, ועל אף העובדה שעמיתיי ללימודים היו חריפי שכל ביותר, דעתנים ומשקיענים גדולים, כל העבודות שהגשתי, הוחזרו לי תדיר, עם ההערה: "..הכל או לא כלום...", כך שנאלצתי בחרי אף לחזור ולשפר את עבודותיי עד שהניחו את דעתם של מוריי.
האמת, שקלתי לא מעט פעמים באותה שנה להפסיק את הלימודים, אולם החלטתי בסופו של דבר בחירוק שיניים להמשיך, ובתום השנה אחזתי בסיפוק ובהקלה בתעודה הנכספת של הוראה בתחום מדעי החיים.
מזה כעשור, אני ושותפי ד"ר טפרברג, מפתחים ומלמדים את תחום לימודי הווטרינריה לנוער בבתי ספר בכל רחבי הארץ.
בעקבות הלימודים שלי, פיתחנו גם תוכנית לימודים של וטרינריה לבגרות, המועברת בבתי ספר חקלאיים , תחת הפיקוח של המינהל לחינוך התיישבותי.
הלימודים כולם נעשים תוך שיתוף פעולה פורה עם המורות לביולוגיה והמחנכות של אותן כיתות, ותוך היענות רבה של התלמידים המקסימים.
פעמיים בשבוע לפחות אני מתייצב ב-8 בבוקר בבית הספר, ומעביר שיעור בנושאים וטרינריים, ברמה דומה בקירוב לנלמד בבית הספר לווטרינריה של האוניברסיטה.
אין לי ספק היום כי בכדי לקדם את החינוך וההוראה בישראל, יש לדאוג לכך שאנשי מקצוע בתחומים שונים ינחילו מידיעותיהם לדור הצעיר.
אני מאמין כי אותו מסלול שאני עברתי , יכולים לבצע אקדמאים מתחומים שונים ומגוונים, רופאים, וטרינרים, מהנדסים, עורכי דין, כלכלנים, עיתונאים וכד', לא כשיעורים ספוראדיים במסגרת התנדבות הורים לפי בקשת המורה, אלא ממש כחלק מצוות ההוראה ועם תגמול בהתאם.
בנוסף, מצאנו כי במסגרת עבודתנו בבתי הספר, במקומות בהם בנינו ותפעלנו פינות חי לימודיות וחינוכיות, ירדה רמת האלימות בבתי הספר הללו בצורה דראסטית, ואילו רמת הקשב והריכוז עלתה בצורה חדה ביותר.
אנו כעת שוקדים על פיתוח תוכנית של הורדת רמת אלימות בבית הספר בעזרת בעלי חיים.
בדקתי ומצאתי כי בראשית ימי המדינה, החלק היחסי של לימודי הטבע ומדעי החיים היה גבוה יחסית, וכפי שמתואר כה יפה בספריו של מאיר שליו, המורה לטבע היה דמות בעלת השפעה רבה על תלמידי אותה תקופה.
מאז ועד היום, פנינו לתחומים הטכנולוגיים יותר,מחשבים למשל, וכיום לימודי הטבע והסביבה תופסים אחוז קטן מדי מתוכניות הלימוד בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים. מצב זה צריך להשתנות, ויש להחזיר חלק מן האנרגיות הפדגוגיות בארץ לתחומים ה"ירוקים" יותר, טבע, איכות סביבה, מיחזור, יחס לבעלי חיים וכד'.
שלא יובן מדבריי שאני מתנגד ללימודי מחשבים , חלילה, אני תומך נלהב בהם, אלא שיש כאמור לחזור ולהנחיל לנוער בנוסף גם את למודי מדעי החיים.
לדוגמה- שיעור חקר כיתתי על הקמת פינת חי לימודית. מחלקים את הכיתה לקבוצות של חמישה, כל קבוצה מחפשת באינטרנט ובספרות המקצועית על מחלקה אחרת של בעלי חיים, דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות יונקים, כל תלמיד בקבוצה חוקר בעל חיים אחד, ואח"כ מלמד את יתר בני הקבוצה, ובסופה של אותה שנה, כל הכיתה יחד מגיע לתחומי ידע מעמיקים הן בתחומי החי והן בתחומי דעת נלווים כגון הנדסה, פיתוח סביבתי , יחסי עלות תועלת, פיננסים , בריאות ועזרה ראשונה וכד'.
אני מאמין בלב שלם כי יש להתחיל בפרוייקט לאומי של הקמת פינות חי לימודיות בכל בית ספר במדינת ישראל, תוך שילוב תוכנית לימודים מפורטת הלכה למעשה.
עלינו ללמד ממש מגיל גן-כיתה א' , על היחס הנאות לבעלי חיים, על חשיבות העיקור של חיות מחמד ביתיות, על ההימנעות והטיפול במחלות זואונוטיות (מחלות העוברות מבע"ח לאדם), על הרקע ביהדות של צער בעלי חיים, ועל היחס לבעלי חיים בעולם, כחלק מהיותנו חברים בקהילה הגלובלית.
אם נלמד בני נוער על החשיבות של בעלי החיים בעולמנו כחלק מן המארג הכללי של איכות הסביבה והחיים, כיצד לטפחם ולגדלם תוך שמירה על רווחתם ומניעת צער בעלי חיים, נזכה לקבל בוגרים איכותיים יותר ממערכות החינוך השונות.
מניסיוני האישי, הדבר יתקבל בברכה בכל הזרמים של מערכות הלימודים, בחינוך הכללי, הדתי, החרדי, במגזרים השונים ובדתות השונות.
החינוך והסיוע בעזרת בעלי חיים הנו כלי פוטנטי להטמעת ידע, גם במקצועות שלא במסגרת מד"ח כגון מתימתיקה, אנגלית, ספרות , תנ"ך ודומיהם.
פינת חי בית ספרית יש לה השפעה חברתית/קהילתית רבה, כאשר הילדים ביחד עם הוריהם, ועם הצוות האחראי מטעם בית הספר, באים גם מחוץ לשעות הלימודים בכדי לטפל בחיות ולדאוג לכל מחסורן.
הדבר נכון בכל בתי הספר, והוא נכון שבעתיים בבתי הספר של החינוך המיוחד, ועבור תלמידים עם צרכים מיוחדים.
הוכח גם כי כל נושא ה"שילוב" של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחברת לומדים רגילה, הנה קלה יותר ומשמעותית יותר אם היא נעשית בעזרת בעלי חיים.
יש היום בישראל כמה אלפי וטרינרים, ומדי שנה נוספים עשרות חדשים. זהו פלח אוכלוסייה ייחודי, מחונך היטב, אשר לא תמיד מוצא אפשרות לעבוד במשרה מלאה בתחום הווטרינריה.
אם קולגות אלו יעסקו במקביל , כמוני, גם בהוראה, הרי שמדינת ישראל תצא נשכרת בכל דרך שנסתכל על זה, הן בתחום שיפור התעסוקה, והן בשיפור איכות ההוראה.
|
