וטרינרים וספרות

בארון הספרים אצלי בבית שמור חלק של כבוד לספריו של מאיר שלו.

 מזה שנים רבות שאני קורא בשקיקה את ספריו ועוקב אחרי מאמריו בעיתונות המודפסת והמשודרת.

 זה ליד זה עומדים הספרים "רומן רוסי" , "כימים אחדים", "עשו", "בביתו במדבר", ושני האחרונים "פונטנלה" ו"יונה ונער".

משהו בסגנון הכתיבה של שלו מושך אותי באופן כזה שאינני מסוגל להניח את הספרים, ומשהתחלתי לקרוא בהם, איני מפסיק עד תומם, לעיתים בלילה אחד.

אולם, על אף אהבתי הרבה לספריו ולפועלו הפובליציסטי, שני דברים העיבו עליה בשנים האחרונות, באחד מספריו, לא זכור לי באיזה, הוא תיאר את עבודתו של וטרינר, שעסק בסירוס עגלים באחד המשקים כעיסוק מבחיל או מזעזע, ובאחד המאמרים שלו הוא כתב כי אינו מחבב במיוחד כלבים, שהם לדבריו עבדים נרצעים של האדם, ואילו הוא באופן אישי מעדיף לחקור את אורחותיו של חרק הארינמל דווקא!

ברור שהדבר פגע בציפור נפשי, כיוון שאני אוהב וטרינריה וכלבים, לאו דווקא באותו הסדר, וציערה אותי מאד העובדה שגיבורי הספרותי לא רואה את הדברים כמותי.

לפיכך, קוראים יקרים, מה רבה הייתה שימחתי בשבוע שעבר, עת רכשתי וקראתי בשקיקה את הרומן האחרון של שלו, "יונה ונער", שם התודעתי לאחד מגיבוריו המרכזיים אשר הנו רופא וטרינר, שאמנם אינו הדמות הראשית, אולם מעלליו עוברים כחוט השני לאורך כל העלילה כמעט, ובלעדיו הסיפור כולו לא היה קורם עור וגידים.

מדי שנה בשנה, בשנים האחרונות, בתחילת חופשת הפסח, נקבעה מסורת במכללת מגן דוד ירוק  אותה אני מנהל ובה אני מלמד, ולפיה כל התלמידים וצוות המורים מדרימים לאילת, בכדי לצפות בטיפול באנשים בעזרת דולפינים  בריף.

אנו מנצלים את השהות באילת בכדי ללמוד על המאפיינים הזואו-טכניים של הקמת ותפעול פינות חי לימודיות וטיפוליות, ולפיכך אנו מבקרים בחוות הזוחלים המדהימה ביופייה אצל כושי רימון בק"מ ה101 , אנו מבקרים במרכז הטורפים בחי בר ביוטבתה, ולקינוח אנו מבקרים וצופים בטיפול בחוות הרכיבה הטיפולית, המקצועית והמשוכללת שבקיבוץ גרופית.

מספר ימים לפני הנסיעה , נכנסתי לחנות סטימצקי וביקשתי לרכוש את ספרו החדש של שלו, אולם נאמר לי ע"י המוכרת כי המהדורה אזלה, ותחודש רק אחרי הפסח, וכי הספרים ממש נחטפו מן המדפים.

עוד הוסיפה, כי זהו הספר הטוב ביותר שלו לטעמה, וגם היא קראה אותו בלילה אחד.

כאשר הגענו לאילת, ביום ראשון שעבר, לאחר ההתארגנות במלון, נחפזתי לחנות צומת ספרים שבקניון האילתי, ושם הצלחתי לשים את ידי על העותק האחרון שנשאר להם בחנות לפליטה.

"נאלצתי" לחכות 3 ימים תמימים עד שיכולתי להתפנות לקריאת הספר, לאחר שהסתיים הסיור עם התלמידים בהצלחה, והם שבו לבתיהם.

אני לא מעוניין לפגום בחוויית הקריאה של הספר ממי שעדיין לא השיג אותו ( כמו שאומרים אצלנו במשפחה "... בסוף הכושי הרג אותו..", בכל פעם שאנו מתארים ספר או סרט ), ולכן לא אספר את העלילה כולה, ובוודאי שלא את סופה,  אלא רק אפיזודה אחת הקשורה להמשך טור זה.

באחד הפרקים בסיפור מתואר ילד שחלה קשות, ומצבו הלך והתדרדר עקב אבחון רפואי לקוי. בסופו של דבר אביו לקח את הילד לרופא אחר, הלה קבע כי מדובר באלרגיה לפניצילין, שינה את הטיפול, והציל את חייו של הילד.

עם חזרתנו מאילת, ביום ראשון זה אירע לי מקרה רפואי דומה.

התקשרה למרפאתי גברת נחמדה, מעיר אחרת, במבטא דרום אמריקאי כבד, וסיפרה לי כי יש ברשותה כלבת פינצ'ר מעורבת בת 10 שנים, לא מעוקרת, שעברה ניתוח להסרת גידול עטין לפני שנה ומחצה.

בשבוע שעבר, הוטרינר המטפל בה קבע כי הגידולים חזרו, והתחיל טיפול אנטיביוטי. מסתבר שהכלבה מקיאה מדי יום, הקאה קשתית (PROJECTILE), איננה אוכלת ומשתינה המון.

הגברת המיואשת והמודאגת ביקשה שאתן חוות דעת שנייה ואטפל בכלבה במידת האפשר.

כאשר הכלבה וגבירתה הגיע למרפאתנו, בבדיקה הסתבר כי טמפ' הגוף תקינה ונורמאלית, 38.5 מ"צ, אולם הפטמות נפוחות, ולטענת הבעלים ישנה מעין הפרשה דמית מהווגינה. כמו כן הכלבה הייתה בייחום לפני חודשיים בדיוק.

לאחר בדיקה כללית ויסודית של הכלבה הגעתי לשתי מסקנות:

האחת, הכלבה רגישה לפניצילין, ממש כמו בסיפור של שלו (להבדיל...), ולכן ההקאות הפרוג'קטיליות,

והשנייה, ייתכן והכלבה סובלת מפיומטרה, דלקת  מוגלתית חריפה של הרחם, ולפיכך החלטתי על ניתוח חירום.

ואכן, נכנסנו במיידי לניתוח, ומסתבר שאבחנתי הייתה נכונה, לכלבה הקטנה היה רחם תפוח ומוגלתי וענק, בגודל רחם של כלבה גדולה פי 10 מכלבה זו.

 הרחם היה כל כך מעובה ופריך, שאם היינו מתעכבים עוד 24 שעות, סביר להניח שהוא היה מתפוצץ בחלל הבטן, וממית את הכלבה לאלתר.

בסופו של הניתוח, לאחר שהכלבה גם עברה ניקוי שיניים מסיבי, היא חזרה לבעליה.

אחריתו של דבר, היום, מקץ 3 ימים, הכלבה הובאה אלי לביקורת, היא נראית ומרגישה טוב, אוכלת ושותה, ומקבלת באופן סדיר אנטיביוטיקה מסוג אחר, אליה, מסתבר היא אינה רגישה.

סיפור זה ממחיש מה עומד בבסיסו של מקצוע הוטרינריה, השילוש הקדוש: אבחון נכון, טיפול מוצלח, והבראה של החיה החולה, המובילים גם לתחושת רווחה ואושר של הלקוחות והבעלים.

מקרים כאלה ממלאים אותנו הוטרינרים סיפוק עמוק, ועושה את כל עניין הבחירה בחיים של וטרינר, על הקשיים שבהם לכדאי.

ובכדי להשלים את מעגל הסיפור בהשלכה לספרו של מאיר שלו, הסתבר לי בהגיעי בתחילת השבוע למרפאה, כי ממתינה לי בכלוב, צוצלת שבורת כנף!!!

הכנף קובעה, הצוצלת אוכלת ושותה, נראה שהיא הולכת ומחלימה, ובסוף התהליך הטיפולי היא תשוחרר לדרכה.

טור זה תחילתו ביונה ונער, ואחריתו בצוצלת ווטרינר. חג פסח שמח לכולם.