לפעמים יש מה שנקרא "בלוק כתיבה"

או מחסום כתיבה

זה קרה לי בשבועות האחרונים.

על אף מורכבותו של מקצוע הווטרינריה, לפעמים אנו שוקעים בשגרה רוטינית בעבודת המרפאה ולא תמיד יש מקרים מעניינים לכתוב עליהם.

אולם השבוע קרה בכל זאת אחד מן המקרים שווה לכתוב עליהם ב"עיתון חי"

ביום שבת האחרון, ממש לפני 5 ימים, התקשר אליי בני פלג בשעה 05:00 בבוקר, העיר אותי מתנומת השבת המתוקה מכל, וסיפר לי כי הוא וחברתו תהילה חזרו זה עתה מבילוי לילי, ונתקלו בצומת הרחובות שסמוך למרפאה בגור חתולים שזה עתה נדרס על הכביש.

ברור שכבן של וטרינר ההחלטה המיידית הייתה להעיר את אבא...

אני תמיד טוען ומטיף לכך שמי שבוחר במקצוע הווטרינריה , חייב להיות זמין 24/7 מכיוון שהצרות לא מגיעות דווקא בשעות הקבלה...

רדום ורוטן מתחת לשפם התלבשתי במהירות, לקחתי את שלושת הכלבים ויצאתי ברגל לכיוון המרפאה.

בדרך מצאתי ארגז ריק. כשהגעתי למקום אכן הבחנתי בגור חתולים פעוט, בן כשבועיים שלושה, מעוך למדיי, מחרחר בקושי, ומדמם מבעד ללסתות מרוסקות.

הכנסתי אותו מיידית לארגז והלכנו כולנו בתהלוכה למרפאה.

שם טשטשתי מיידית את החתולון הסובל, הכנסתי לו עירוי, הזרקתי אנטיביוטיקה, ויטמינים ותרופות נוספות, והשכבתי אותו בנוחיות על מגבת מחוממת, והפעלתי את מנורת החימום מעל לכלוב. הודעתי לפלג ותהילה כי ניתן לחתול הזדמנות של 24 שעות, ובמידה ולא יתאושש, אאלץ בלית ברירה לבצע בו הרדמת חסד.

באתי לאחר מספר שעות לבקרו, החתול שכב דומם, באותה פוזיציה, נושם אמנם, אך לא מגיב. ראיתי כי הוא לו נגע כלל במזון ובמים שהשארתי לו. הפכתי אותו לצד השני, ובליבי תחושה מוכרת של מועקה. ללא ספק החתלתול היה במצב של קומה, לא מגיב, וגופו המרוסק נושם חלושות.

למחרת שמתי לב שלא היה שום שיפור במצבו. הוא נשאר דומם בתנוחה שבה השארתי אותו אמש, ופרט לנשימות החטופות הוא נראה ממש פגר. הזרקתי לו בכל זאת תרופות נוספות, ונתתי לו עוד 24 שעות. שיערתי שבמצב העילפון הקשה בו הוא שרוי, על סף מוות, הוא אינו מרגיש כאבים, וסברתי שההחלטה על הרדמת החסד יכולה להמתין עוד יממה.

למחרת ראיתי כי אין כל שינוי. בבוקר הזרקתי לו שוב תרופות, אולם הוא כלל לא הגיב, ונראה כמו בובת סמרטוטים מקומטת. דחיתי את ההמתה לשעה מאוחרת יותר, ושקעתי בשגרת העבודה במרפאה, ובמיכללה.

למחרת, כבר ביום הרביעי, החלטתי שזהו זה. החתול היה עדיין באותה תנוחה, לא זז בכלל, ונשם חלושות. החלטתי שכל וטרינר סביר היה מרדים את החתול מזמן.

בלב כבד מילאתי את המזרק בחומר ההמתה, הרכבתי את המחט, נאנחתי מעומק ליבי על התפקיד הקשה שלקחנו על עצמנו , אנו הוטרינרים, ונעצתי את המחט בחתול. להפתעתי, הוא הגיב ביללה חלושה...

זו הפעם הראשונה שהוא הגיב בצורה כלשהיא מזה קרוב לחמישה ימים.

הוצאתי במהירות את המחט, טרם הספקתי לדחוף את בוכנת המזרק, כך שלמעשה החתול לא קיבל אפילו לא טיפה מן הרעל...

הנחתי את המזרק בצד, אספתי את החתול אל חיקי, פתחתי את עיניו מלאות המוגלה והבטתי אל שני אישוניו שהיו מורחבים ומוגדלים. הוא מצידו ייבב חלושות והזיז את כפתו הימנית בניסיון להסיר את אצבעותיי מפניו...

לקחתי אותו לשולחן הבדיקה ובדקתי אותו ביסודיות. יש לו לסת שבורה וכנראה גם רגל שבורה, אולם אלה דברים זניחים יחסית למצבו הכללי הקשה. הכנסתי לו שוב אינפוזיה, הזלפתי לפיו תמיסת דופלייט , שזה סוג של מזון נוזלי, נתתי לו תרופות , סידרתי לו מגבת חדשה ובקבוק מים חמים כמו של הסבתות מפעם...

טלפנתי לפלג וסיפרתי לו שהחלטתי לעת עתה לא להרדים את החתול אלא לתת לו עוד צ'אנס. אפילו החלטה זו הייתה קשה עליי מכיוון שגם אם נצליח להשאירו בחיים, עדיין מדובר בחתול רחוב חסר בית ומשפחה, ובמצבו המיוחד הוא צריך השגחה צמודה. אבל יעל, הספרית שלנו כל כך התרגשה מהעובדה שהוא עדיין חי וקיים, ונלחם בגבורה בפציעה שלו, שהחליטה בו במקום לאמץ אותו ולתת לו בית חם, לכשיחלים.

השיפור באותו יום היה דרמטי. החתול התרומם, התהפך, ואפילו עמד על ארבעותיו מספר פעמים.

בשעה זו בה אני כותב את הדברים, הוא נמצא בכלוב האשפוז, מחובר לאינפוזיה בזרועו הימנית, חם לו וטוב לו, ושתי סטודנטיות שלי מאכילות אותו בתורנות בבשר קצוץ מפחית a/d , עם אפליקטור (המקל עם צמר הגפן בקצהו), הוא ממש נסיך החתולים. 

הגעתי בעקבות המקרה לשתי תובנות:

האחת, אף פעם לא פינקו אותי ככה כמו שמפנקים את החתול הזה...

אם בד"כ לחתולים יש 9 נשמות, לחתול הזה יש בטח יש 18 נשמות... כלומר ח"י נשמות תרתי משמע...