כבר כתבתי לא פעם במדור זה על כלבתי האהובה לאטה.
היא קוקר ספניאלית נמרצת בת שש שנים.
השבוע הגיע אליי למרפאה כלב קוקר ספניאל זכר לטיפול.
גברתו המודאגת שמה לב כי "הוא נורא הזדקן בשבועות האחרונים..."
ראיתי כי אכן מדובר בספניאל מבוגר מאד, עם הפרצוף הלבן האופייני לכלבים אלה בהזדקנותם.
במבט שטחי סברתי שהכלב בן 12-14 שנה, לפחות.
הופתעתי מאד כאשר פתחתי את התיק שלו במחשב, ולתדהמתי הסתבר לי כי הוא בדיוק בגילה של הכלבה שלי!
למעשה, גם הוא ספניאל חום, אלא שהוא נראה כפליים מגילה של לאטה שלנו, כאשר בפועל הוא צעיר ממנה בחודשיים בערך.
הסברתי לבעלים כי מוזר מאד בעיניי שהכלב הזה נראה כל כך זקן לגילו וחשדתי שהעייפות והנרפות הנוראה ממנה סבל להערכתי נובעת מבעיה של היפוטירואידיזם, תת פעילות של בלוטת התריס.
לפיכך שלחתי לאלתר דגימת דם למעבדה.
לאחר מספר שעות קיבלתי את התשובה במייל.
מעיון מדוקדק בגיליון המעבדה הסתבר לי כי אין כל בעיה בבלוטת התריס, אולם גיליתי לחרדתי בעיה חמורה עוד יותר, האלקטרוליטים, במיוחד הנתרן והאשלגן היו גבוהים מאד.
גם רמת הכלור בדמו הייתה גבוהה מהרגיל.
למעשה הכלב הזה היה מעין "נס רפואי" שכן לפי בדיקת הדם הוא היה אמור להיות בר מינן מזמן...
הזמנתי את הבעלים בדחיפות למשרדי במרפאה והראיתי לה את תשובת המעבדה.
אמרתי לה שלמעשה הכלב שלה "מלוח" מדי ...
לא הבנתי מה פתאום קורה דבר שכזה.
אולם סברתי שיש להכניס את הכלב לאשפוז מיידי, לחבר אותו לאינפוזיה של דקסטרוז, בכדי לדלל את כמויות המלחים העצומות שבדמו, אחרת הכלב נדון בכל רגע להתקף לב מיידי, ו/או לכשל כליות אקוטי שבוודאות יביא למותו.
המלצתי גם לגברת להעביר את הכלב מייד לדיאטה דלת נתרן.
"מה זאת אומרת, ד"ר ליליאן, הכלב שלי מעולם לא אכל אוכל יבש...
הפעם תורי היה להיות מופתע.
למה את מתכוונת ? שאלתי, מה האכלת אותו בכל השנים האלה?
הגברת הסבירה שהיא כל כך אוהבת את הכלב שלה, שהחליטה בזמנו, כאשר קנתה אותו במיטב כספה כגור גזעי ממגדל מוסמך, שהכלב שלה לא יהיה ככל הכלבים, אלא הוא יגדל כנסיך, ומאז ועד היום היא מאכילה אותו אך ורק בחטיפים לכלבים...
הסתכלתי בה משתומם.
את רוצה להגיד לי שבמשך חמש או שש השנים האחרונות הכלב שלך אוכל אך ורק חטיפים?
איפה נשמע כדבר הזה?
אני מודה שזו הפעם הראשונה בקריירה שלי שנתקלתי או אפילו שמעתי על מן מקרה מוזר שכזה.
הסברתי לגברת בעדינות, כי החטיפים הם בדיוק מה שהם, כלומר חטיף..., משהו שלוקחים בין לבין בכדי לעשות את החיים מעניינים יותר.
הן בחטיפים לבני אדם והן בחטיפים לכלבים, כבר במפעל מייצרים אותם מלוחים יותר ( או מתוקים יותר) , בכדי שיהיה לנו או לכלבים כיף לאכול אותם, אולם בשום פנים ואופן הם לא אמורים להיות הבסיס העיקרי והמזון היחיד של מישהו, בין אם זה אדם או כלב.
שאלתי את הגברת, האם היה סביר בעיניה לגדל את הילדים שלה אך ורק על במבה או מקלות מלוחים בכל ימי חייהם?
אמרתי לגברת כי למעשה מרוב אהבה היא כמעט הרגה את הכלב...
הבהרתי לה כי מרגע זה ועד לשארית חייו אסור לכלב לקבל כלל חטיפים.
הוא צריך לעבור לדיאטה מאוזנת, ובחמשת הימים הבאים הוא נשאר באשפוז במרפאה מחובר לאינפוזיה תוך וורידית מתוך נסיון כמעט נואש להציל לו את שארית הכליות שעוד נותרו לו...
הגברת הייתה המומה. " לא שיערתי, ד"ר ליליאן שהכלב המתוק שלי הוא למעשה מלוח..."
