באחד הימים, בשעות הערב, הגיע לקוח למרפאה  עם נחש מחמד מסוג "בואה קונסטריקטור" .
הלקוח טען שהנחש מסרב לאכול תקופה ארוכה, יותר מחודשיים, בבדיקה ראיתי כי הנחש כחוש מאד, אנמי ומקציף מהפה.
אבחנתי את המקרה כ- "ריקבון הפה" (Mouth rot), זהו מונח רפואי הבא לתאר זיהומים בפה של זוחלים בכלל ונחשים בפרט.
מקור הזיהום עשוי להיות על רקע חיידקי,  ויראלי, פטרייתי או על רקע של פרזיטים אחרים.
אפשרויות אחרות הינן גידולים סרטניים בחלל הפה , גופים זרים שנתקעים בחניכיים, או שברים בלסתות.

התופעה עלולה להתרחש בדרך כלל עקב ממשק לא נכון, כלומר אחזקת הזוחל בתנאים לא נאותים ולא מקצועיים, במיוחד תנאי טמפרטורה, הזנה ולחות לא תקינים בטראריום.

לעיתים, במיכל קטן מדי, ואם הנחשים  רעבים תקופה ארוכה, הם עלולים להכות עם חרטומם בדופנות המיכל ולהיפצע.

במקרה ההפוך, כאשר הנחש שבע עדיין, ובכל זאת מכניסים לו לטראריום מזון חי, יש מקרים של פציעה ואפילו טריפה של הנחש ע"י מזונו...
(אני אישית נתקלתי במקרה של חולדה שפצעה נחש כל כך קשה, שהיה צורך להרדימו, לחולדה שלום...)

טפילי עור כגון קרדיות הגרב, וקרציות, נושאים בגופם חיידקים מזהמים הגורמים גם הם לריקבון הפה.

גם האכלה עם עכברים וחולדות ממקור בלתי ידוע, למשל מהרחוב, יכולים לזהם את חלל הפה של נחש המחמד.

הטיפול במקרים אלה הינו על פי המלצת וטרינר המבין ומתמחה בזוחלים, שימוש באנטיביוטיקה, בהזרקה בד"כ, ושטיפה של חלל הפה באופן סדיר עם מי חמצן מדוללים.

 עקב מצבו החמור של הנחש הזה,  החלטתי בעצתו של שותפי למרפאה ד"ר טפרברג, לאשפזו במרפאה, בתנאים אופטימאליים של טמפרטורה וסביבה מוגנת ונקייה.

הנחש קיבל טיפול אנטיביוטי בזריקה וחיטוי הפה פעמיים ביום, כמו כן נלקחו דגימות דם עקב החשד לאנמיה שכן הריריות בפה היו חיוורות ביותר.

לאחר עשרה ימים של טיפול יומיומי וסידרת זריקות אנטיביוטיות, השתפר מאד מצבו של הנחש.

לאחר שבועיים נוספים הוא השיל את עורו, וחודש לאחר הטיפול הסכים סוף כל סוף לאכול.

הנחש התחזק עד כדי כך, שהצליח כנראה לדחוק את ראשו בין סורגי האשפוז ולדחוף החוצה את לשונית המנעול, שהושארה רופפת במתכוון בכדי להשחיל את החוט החשמלי של מנורת החימום.

ביום למחרת באתי לדרוש בשלומו, ולחרדתי גיליתי שהנחש נעלם...

קשה להסביר את התחושה המתלווה לגילוי שכזה.

מצד אחד שמחתי שהנחש התאושש עד כדי כך שהצליח לחמוק מהכלוב, ומצד שני, כמובן, החרדה העצומה לשלומו, ואיך, למען השם אני מספר ללקוח שהפציינט שלי פשוט נעלם...

מיהרתי לסגור את כל הדלתות והחלונות במרפאה במאמץ נואש למנוע את בריחתו של הנחש ההרפתקן.

הפכנו את המרפאה בחיפושים אחריו. לא היה חור או סדק שלא בדקנו, הכל לשווא. לא היה זכר לנחש.

בצער רב טלפנתי לביתו של הלקוח, אולם אימו סיפרה לי כי הוא שוהה כעת בחו"ל לרגל עסקיו וכי רק בעוד כשבועיים יחזור ארצה. החלטתי להמתין עם סיפור ההיעלמות לעת עתה.

חלפו שבועיים.

באחד הימים הגיעה אליי למרפאה לקוחה אחרת , עם כלב לברדור מעורב, כשכל פרצופו נפוח ובצקי בצורה גרוטסקית.

הסתבר שהכלב השובב שמע רשרוש מסקרן בין השיחים בגינה, תחב בחוסר זהירות את חוטמו , והוכש מיידית ע"י נחש שהסתתר שם בדיוק במרכז הצוואר.

אני מניח שהיה זה צפע ארצישראלי שתקף אותו.

הכלב צווח ויילל בהפתעה, חזר בריצה לגברתו והיא הבחינה לחרדתה בפרצופו ההולך ומתנפח.

עד שהגיעה למרפאה, היה הראש נפוח כמו בלון גדול, ועיניו הזערוריות שקעו בתוך כפלי העור הבצקיים.

עקב מיקום ההכשה היה חשש שהכלב ייחנק, ואכן הבחנתי בסימנים ברורים של קשיי נשימה.

תכף ומייד אשפזתי את הכלב ופתחתי בפעולות החייאה בחירום.

הוא חובר לאינפוזיה, וקיבל תרופות משתנות להקלה על הבצקת.

כמו כן הכנסתי טובוס לקנה הנשימה בכדי להזרים חמצן לריאותיו המעונות.

אני והעוזרת שלי מיכל היינו עסוקים מאד בתהליך הטיפולי, ואילו בעלת הכלב הסתובבה בינינו במרפאה , סופקת כפיה לסירוגין, אוחזת בשערותיה ומייללת מרה, פוחדת שכלבה האהוב עלול לשבוק חיים בכל רגע.

בשלב מסוים הבחנתי שהגברת הנרגשת הולכת להתעלף כתוצאה מהיפרוונטילאציה (התנשמות יתר ) וציוויתי עליה לשבת בכיסא שלי במרפאה ולהרים את רגליה על השולחן.

כל אותו הזמן פזלתי לכיוון שולחן הניתוח, מוודא שהטיפול בכלב ממשיך כהלכה. למעשה טיפלתי בבד בבד בגברת ובכלב...

וידאתי שמצבה הוטב, ומשחזר הצבע ללחייה, חזרתי לבדוק עם הסטטוסקופ את מצב הדופק והנשימה של הכלב המעולף.

פתאום שמעתי צווחה מחרישת אוזניים.

האישה בהתה בתקרה בעיניים קרועות לרווחה.

עקבתי , מופתע ומבוהל אחרי מבטה, ושם ראיתי אותו, את נחש הבואה מתחילת הסיפור, מכורבל לו להנאתו סביב הפלואורוסצנט בתקרת המרפאה...

האישה המסכנה הייתה בטוחה שהנחש בגינה רדף אחריהם עד המרפאה...

סוף טוב הכל טוב.

הובלתי את הגברת לחדר אחר.

הכנתי לה כוס קפה שחור חזק וממותק והסברתי לה בעדינות כי הנחש בתקרת המרפאה אינו זה שפגע ביקירה, כי אם נחש מבויית, בלתי מזיק , ממשפחת החנקים, ואינו ארסי כלל.

לאחר שנרגעה, לקחתי סולם, כיביתי את האור, ופירקתי את הנורה עם הנחש עליה.

בזהירות ובעדינות "קילפתי" את הנחש מתנוחתו המוזרה סביב הנורה. הוא מצידו התפתל לו בעדינות, והתמקם בנוחיות סביב פרק ידי הימנית, כאילו כל המהומה שהתרחשה מתחתיו לא נוגעת לו כלל.

החזרתי אותו אחר כבוד לכלוב האשפוז שלו והפעם וידאתי כי המנעול סגור היטב.

בסוף אותו היום, אחרי מספר שעות, הנפיחות בפרצופו של הכלב ירדה באופן משביע רצון, כך שיכולתי לשחררו עם גברתו לביתם.

הם באו לביקורת שבוע אחר כך .

במקרה באותו יום הגיע גם הבעלים של הנחש לקחת אותו לביתו.

הסתבר, שוב במקרה , כי הם שכנים הגרים באותו בית דירות.

סיפרתי לשניהם את השתלשלות העיניינים.

עמדנו שלושתנו מתבוננים בהנאה בכלב הבריא המקפץ לו בחיוניות רבה במרחבי המרפאה, ובנחש הבריא המצונף לו , שמנמן ומבריק בתוך המיכל שלו.

הבעלים של הנחש הסתובב אליי ואמר: "אין ספק , דוקטור, שיש לך חיים מעניינים..."