תירס הוא חתול מרהיב . יש לו צבע מיוחד מאד, אדום להבה עם כתמים לבנים סימטריים בכל גופו. בספר שמואל מתואר דוד המלך הצעיר כ"...אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי..."
ועם כל סימני ה"להבדיל" המתבקשים, תירס הוא הגרסה החתולית של דוד המלך.
ביפי מראהו ותוארו, ממש חתול מלכותי, ענק מרהיב, משקלו כשל שני חתולים בוגרים, פרוותו עשירה ובוהקת, ובמרכז גולגולתו הרחבה ניכרות פניו בעלות תום ילדותי ועיניו סקרניות, בצבע זהוב ויוצא דופן.
במשך שנים רבות חי "תירוס", בשם החיבה שלו בפי בעליו, בקומת קרקע בבית דירות צנוע במרכז גבעתיים, אולם על אף העובדה שתמיד יכול היה לצאת לטיולים בסביבה כאוות נפשו, הרי שהוא ביכר משום מה למעט לצאת והעדיף את הפעילות המשפחתית בתוך הבית, על פני הפעילות החתולית השוקקת שבחצר וברחוב.
לפני כשנתיים החליטו בעליו של תירס לעבור דירה, והתמקמו בקומה ראשונה בבניין חדיש, במרחק רחוב אחד מביתם הקודם.
כעת הדירה אמנם מרווחת יותר, אולם ללא חצר. לא נראה היה שהסידור החדש מפריע לתירס וכל מעבר הדירה, שבד"כ גורם לטראומה לבעלי חיים שונים, נראה שעבר עליו ללא שום אירועים מיוחדים.
באחד מטיוליהם בלונדון, מצאו בני הבית פסל קרמיקה של חתול רובץ, מסוג אלה שנהוג לשים בגינות קטנות בסמוך לבתי מגורים שם, במקור הוא היה אמור לדמות לחתול "גארפילד" מהסרט, אולם הפסל הספציפי הזה התברר כגרסה מדויקת של תירס החתול!
ממש נראה כאילו האומן/הפסל לקח את תירס כמודל.
בני הבית החליטו לשים את פסל החתול ממש ממול לחלון המטבח, בחוץ, על המזגן, וליד העציצים באדניות המכילים צמחי מרפא ותבלין שונים.
כל מי שנכנס לדירה ופונה למטבח, נתקלות עיניו במראה החתול הרובץ בין שיחי הגרניום הרפואי הרוזמרין והנענע, ולוקח כמה שניות ארוכות עד שמתברר שזה אינו חתול אמיתי, אלה פסל בדמותו של תירס.
לפני כשנה, החליטו בעליו לאמץ חתולה נוספת. ממש כמו תירס המפואר, גם היא נמצאה ברחוב, אולם בניגוד אליו, אין לה הוד והדר כלל, היא נראית ומתנהגת כסתם "פחתולה", אחת שהגיעה מהביבים, וכך אכן הוחלט שזהו שמה.
פחתולה בגרה, אכלה עוד ועוד בכפייתיות, והפכה להיות חתולה שמנה מאד ורכושנית ביותר כלפי תירוס, הוותיק ממנה.
יום בהיר אחד תירס נעלם!
בני הבית חזרו מעבודתם ולימודיהם, חיפשו את מלך החתולים בכל מקום בדירה ולא מצאו. יצאו לחנייה ולחצרות, קראו בשמו בקול גדול, לשווא. לא נמצא החתול. תמי, הבעלים שלו, ניגשה במצוקתה למטבח לשתות כוס מים, ובעודה לוגמת הסתכלה על הפסל, ונראה היה לה שהוא כפול מגודלו הרגיל!. הסתבר שתירס הסתתר לו שם בין שיחי התבלין, ותפס תנומה בצמוד לפסל, בלתי מודע בעליל לקריאות אדוניו.
תמי פתחה בזהירות את התריס, ערסלה את הענק הישן בזרועותיה, והניחה אותו בעדינות על השטיח בסלון. החתול התעורר בפיהוק אימתני, ולפתע, כמו משום מקום הגיעה פחתולה בסערה, ותקפה אותו בשצף קצף. ייללה בקולי קולות , שרטה את פניו וגבו, ומייד רצה ונחבאה מתחת למיטה של הבעלים.
תירס המופתע צרח בפאניקה, אף פעם בימי חייו הוא לא הותקף בכלל, ובוודאי לא במין פרץ אלימות שכזה.
למחרת הכול חזר על מקומו בשלום, פחתולה לא תקפה את תירס יותר, אולם התייחסה אליו כאילו שהוא לא קיים מבחינתה.
נראה היה שהיא משום מה כועסת עליו, ולא מוכנה לסבול את נוכחותו.
שבועיים לאחר אותו מקרה , נעלם תירס שוב. למודי ניסיון חיפשו בני הבית בגינת התבלינים, אך הפעם הוא לא היה שם. אחד השכנים מצא אותו מנמנם על מכסה המזגן של הבניין ממול.
הפעם ההתקפה הייתה קשה ביותר. משהכניסו את תירס הביתה, פחתולה תקפה אותו בעוצמה אכזרית וגם למחרת וביום שלאחריו המשיכה ותקפה אותו ללא רחם בכל פעם שראתה אותו.
הבעלים החליטו לערב אותי בסיפור.
השריטות היו כה עמוקות שתירס הובא למרפאתי לצורך טיפול. אמנם לא צריך היה לתפור, אולם הפצעים השטחיים בהחלט דרשו חיטוי וליווי אנטיביוטי. אז גוללו בפני בני המשפחה את מלוא היקפו של הסיפור המוזר.
בנוסף הבהירו שהם אוהבים מאד את שני החתולים, ומעוניינים להמשיך ולהחזיק בשניהם, אולם ההתכתשויות ההדדיות חייבות להיפסק.
הרהרתי מעט בכל הסיפור.
בד"כ תירס הוא הבכיר, חתול האלפא במשפחה זו, אך משום מה, בכל הפעמים הנדירות שיצא לטייל מחוץ לדירה, חזרתו הביתה לוותה בתקיפה חמורה שלו מצד החתולה, הנחותה יותר בהירארכיה.
זה נראה לי מוזר, ונדיר, שחבר נחות בלהקה נוטה לתקוף בכיר ממנו.
הגעתי למסקנה שמשום מה , פחתולה לא מזהה את תירס בכל פעם שהוא חוזר הביתה מנדודיו בחוץ. בפעם הראשונה הוא שהה שעות בין שיחי הרוזמרין והנענע, וייתכן שריחם המיוחד של הצמחים העיב על ריחו שלו, ומשחזר לביתו הוא לא הדיף ריח חתולי מוכר, אלא ריח שונה, ופחתולה תקפה אותו כחתול זר לכל דבר ועניין.
בפעם השנייה הוא חזר אפוף בריחות של עשן האגזוזים בחניון הבניין שממול, ושנית נדמה לה שהוא חתול אחר וזר, והיא תקפה אותו בהתאם לכל כללי השמירה על הטריטוריה, שהם עתיקים ביותר, ומשותפים לכלל היצורים העילאיים.
לאחר שהסקתי כל זאת, המלצתי לתמי לקחת את הבושם האהוב עליה אישית, לאו דווקא היקר ביותר שברשותה, אלא הבושם שהיא נוהגת לבשם את עצמה תדיר, בדרכה לעבודה ובכלל, ולהזליף כמות מתונה ממנו על גבם של שני החתולים, ולדווח לי על התוצאה.
למחרת תמי התקשרה אליי למרפאה אחוזת התרגשות ודיווחה לי כי הפטנט עבד כמו מעשה קסמים. דקות מספר לאחר שהזליפה מעט בושם על שדרתם של שני החתולים, הם חזרו לשחק כמיימים ימימה, ולבסוף התכרבלו יחד על הספה בסלון ונרדמו חבוקים כצמד נאהבים. הסברתי לה כי הריח של הבושם המזוהה עימה, כבעלים של שניהם, גרם לכל אחד מהחתולים להבין שמשנהו שייך למשפחה, ולקבל זו את נוכחותו של זה ללא כל הסתייגויות.
השבוע אירע לי מקרה דומה. זוג צעיר הנמנה עם לקוחותיי אימץ חתול גדול ויפה. מכיוון ושניהם סטודנטים העובדים לפרנסתם בעבודות מזדמנות, יוצא שהחתול נמצא זמן רב לבד בבית. לכן הם החליטו לאמץ חתלתול נוסף שיארח חברה לחתול הבוגר.
ואכן, כל עוד החתול החדש היה קטן וצמרירי, הבוגר שיחק עימו בקביעות. אולם כאשר החתלתול התבגר, ועבר את גיל חצי שנה, החל הבוגר להתנכל לו ולתקוף אותו בפראות עד כדי כך שהם נאלצו לסגור כל אחד מהם בחדר אחר.
במצוקתם פנו אליי הסטודנטים מה לעשות? הם לא מתכוונים לעשות "הפרד ומשול" כזה לשארית חיי החתולים.
סיפרתי להם את סיפור הבושם של תמי עם תירס ופחתולה, והמלצתי להם לעשות אותו דבר.
להפתעתם הפטנט עבד מעבר למצופה. בהגיעם לביתם, הם הזליפו מעט בושם מדוגמית של "בוגאטי" על כל אחד מן החתולים, ומאז מעשי האיבה פסקו לחלוטין.
אולם הסטודנטים נמצאים כעת בבעיה קשה, מסתבר שהם השתמשו בבושם היקר ביותר הקיים היום בשוק, החתולים התרגלו אליו בלבד, וכעת בני הזוג צריכים לעבוד קשה יותר בכדי לממן את השיגעון החדש של חתוליהם המפונקים...!
?
