זוגות רבים שוקלים למסור את הכלב או החתול שלהם, כשהם מגלים שהאישה בהריון. פחדים אלה אינם רציונליים, בייחוד בהתחשב בעובדה שרוב המחלות בעולם מועברות רק בין בני אותו המין. המדע מכיר כיום כ-10,000 מחלות שונות, מתוכן פחות מ-150 שיכולות להדביק בני אדם. מחלות אלו נקראות זואונוזות, והן תופעה נדירה באזורי הציוויליזציה. מאחר שאין מגע בין חיות המחמד הביתיות שלנו לבין חיות הבר, אין סיכוי ממשי להעברת מחלות. שמירה על כללים פשוטים ובסיסיים כמו רחיצת ידיים לאחר מגע עם חיות והימנעות ממגע בפה (בייחוד בציפורים), יכולה למנוע גם את הסיכון המזערי של הידבקות במחלות.
לזרוק את הבעל
"חובתו הראשונה של הווטרינר היא למנוע מבעלי חיים להדביק בני אדם במחלות", מסביר ד"ר אבי ליליאן, וטרינר ממרפאת מגן דוד ירוק. "אבל הסיכוי להידבק מבן אדם הוא הרבה יותר גבוה, כך שאם אישה בהריון פוחדת להידבק במחלות - היא צריכה לזרוק מהבית את הבעל ולא את החתול. המחלה שבעטיה מחליטות נשים בהריון למסור את החתול היא מחלה טפילית הנקראת טוקסופלסמוזיס. זהו טפיל חד-תאי הנמצא לפעמים בצואת חתולים, אך ברוב המקרים מקורו בבשר כבש נגוע. רוב האנשים מחוסנים באופן טבעי, מכיוון שרובנו שיחקנו בילדותנו בחול שהתערבבו בו הפרשות חתולים. טפיל זה מסוכן רק לנשים הנמצאות בטרימסטר הראשון של ההריון - אם הן נדבקות במחלה ואין להן חיסון טבעי, התוצאות יכולות להיות חמורות ביותר עד כדי לידת ילד פגוע מוחין". ד"ר ליליאן מפנה לבדיקה הזאת כל אישה שמתכוונת להיכנס להריון ויש לה חתול, כדי לוודא שהיא בעלת נוגדנים. "גם אם מתברר שהנבדקת לא פיתחה חיסון טבעי, אין זה אומר שצריך להוציא את החתול מהבית. מספיק שהיא תימנע מללטף אותו במשך שלושת החודשים הראשונים, ותשאיר לבעל את עניין החלפת החול. הדרך היחידה להידבק מהחתול היא במגע ההפרשות שלו עם הפה. זה יכול לקרות אם האישה מחליפה לחתול את החול או מלטפת אותו באזור הישבן, ואחר כך נוגעת באזור הפה מבלי לשטוף ידיים. אשתי, למשל, עשתה את הבדיקה לפני שנכנסה להריון והתברר כי אין לה נוגדנים. אנחנו לא מסרנו את החתולה שלנו, ושתי התאומות בריאות ושלמות. בתור וטרינר בטח ובטח שלא הייתי לוקח סיכונים".
איגואנות בסלון
מלבד חתולים וכלבים, שתמיד היו מקובלים בתור חיות מחמד, החלה בשנים האחרונות אופנה חדשה - זוחלים אקזוטיים, בעיקר איגואנות. הפחד הנפוץ הנקשר להחזקת איגואנות וצבי מים הוא החשש מסלמונלה. "מגדלי זוחלים אכן צריכים להביא את החיה לבדיקת סלמונלה", מאשר ד"ר ליליאן, "ובמידה שהיא מתגלה, מטפלים בה באמצעות אנטיביוטיקה והטיפול הוא קל ומהיר יחסית. ברוב המקרים אנשים נדבקים בסלמונלה מאכילת ביצים לא טריות, במיוחד ביצי אווז. הרבה יותר אנשים קיבלו סלמונלה מסלט מיונז שפג תוקפו, מאשר מאיגואנות ומצבי מים". מגדלי ציפורים חוששים בעיקר מכלמידיה פסיטאצ’י, מחלה חיידקית דמוית שחפת. חיידק הכלמידיה עלול להסתתר בריאות, ולהתפרץ פתאום מבלי להראות סימנים קליניים קודמים. "חתולים עלולים להידבק בחיידק מציפורים שהם צדים, רק אם אינם מחוסנים. החיסון נגד כלמידיה כלול ב’חיסון המרובע’ שכל חתול מטופל מקבל פעם בשנה, כך שאם חיסנתם את החתול - אין לכם ממה לחשוש. אם החיידק יתגלה אצל תוכי או ציפור מחמד אחרת - גם זה ניתן לטיפול", מרגיע ד"ר ליליאן ומוסיף, "אין צורך למסור את חיית המחמד בתקופת ההריון או עם בואו של תינוק הביתה. חיה יכולה להיות בייביסיטר נהדר". גם רופא הילדים ד"ר א. נחמה מצטרף לדעה החיובית לגבי בעלי חיים בבית עם תינוק. "הבאתי הביתה חתולה בשבוע שבתי נולדה, כי אני מאמין שהאינטראקציה עם בעלי חיים בריאה להתפתחות רגשית תקינה של הילד. כרופא ילדים, לא נתקלתי בהרבה מקרים של ילדים שנדבקו במחלות מבעלי חיים". |